פסק-דין בתיק ע"ע 143-10

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1.       לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (השופטת אביטל רימון-קפלן ונציגי הציבור מר אלכס רייכנשטיין ומר אילן פלטי; ס"ע 10033-12-09), אשר דחה על הסף את תביעתו של המערער.

הרקע העובדתי

2.         המערער הועסק כפקיד מודיעין בבית החולים נהריה, החל משנת 1988 ועד פיטוריו ביום 3.8.03. תביעה שהגיש, לבית הדין האזורי בחיפה, לביטול פיטוריו (עב' 3639/03) - נדחתה לאחר שנקבע כי לא נפל פגם בהליך פיטוריו, הן בכל הנוגע לעילת הפיטורים (אי התאמה) והן בנוגע לדרך ביצועם (להלן - התביעה הראשונה). ערעור שהגיש המערער לבית דין זה (ע"ע 1352/04) - נדחה, לאחר שנקבעו בין היתר הדברים הבאים:

" המערער היה עובד מדינה ושירת בתפקידים שונים בבית החולים בנהריה. האחריות לניהול ענייני העובדים מסורה, בדרך הטבע, לגורמים המוסמכים המופקדים על כך והם - הנהלת בית החולים, משרד הבריאות ונציבות שירות המדינה. גורמים אלה מצאו את המערער כבלתי מתאים להמשיך לשרת ובעיקרו של דבר החלטה זו היא בתחום אחריותם וסמכותם...

נגד המערער הצטברו תלונות למכביר בנוגע לתפקודו. דוגמאות לתלונות אלה הוצגו בפנינו מתוך חומר הראיות שהיה בפני בית הדין האזורי... עיון בתיק זה מעלה שהיו ליקויים חמורים בתפקודו ובהתנהגותו של המערער. אין אנו מוצאים צורך לעמוד על פרטי התלונות ודי אם נאמר כי עולה מהן שהמערער לא ביצע את תפקידו בצורה נאותה, התייחס אל הפונים אליו בזלזול ובחוסר שיתוף פעולה מובהק, לא נענה כראוי לפניות אליו לבצע את תפקידיו, העלה כלפי הממונים עליו טענות כרימון ובכלל התנהג שלא כהלכה ושלא כפי שמצופה מעובד מדינה. לא למותר לציין כי התלונות שהוגשו נגד המערער היו של חבריו עובדי בית החולים ושל באי בית החולים כאחד. עוד ראוי לציין כי התקיימו עם המערער שיחות בירור, בין השאר עם ועד העובדים, ואלה - כמסתבר - לא הניבו תוצאות. על רקע כל החומר שהיה לנגד עיני בית הדין האזורי ובפנינו, אין להתפלא על החלטת הגורמים המוסמכים להביא לפיטוריו של המערער מן השירות".

3 .         כנגד פסק הדין האמור הגיש המערער עתירה לבג"צ (בג"צ 8868/05) וכן בקשה לדיון נוסף (בשג"צ 476/06), אשר נדחו שתיהן. המערער אף הגיש עתירה מנהלית כנגד משרד הבריאות (עת"מ (חי) 1031/05), אשר נדחתה בהסכמתו. בשנת 2007 הגיש תביעה נוספת לבית הדין האזורי בחיפה (עב' 1334/07) כנגד חוקיות פיטוריו, אך מחק אותה במהלך קדם המשפט. עוד הגיש - בבית משפט השלום בקריות - תביעה כספית כנגד משרד הבריאות וחמישה בעלי תפקידים בבית החולים, בעילה של לשון הרע בגין "תלונות השווא" שהוגשו נגדו (ת.א. 2524/07) - תביעה שנדחתה על הסף בחלקה, ובחלקה האחר עודנה תלויה ועומדת (להלן - התביעה האזרחית).

4.         בשנת 2008 הגיש המערער תביעה שלישית לבית הדין האזורי בחיפה (עב' 1364/08), במסגרתה ביקש עריכת "משפט חוזר" בכל הנוגע לפיטוריו. לחלופין, עתר לקבלת צו עשה בדבר החזרתו לעבודה וכן צו הצהרתי לפיו התלונות נגדו - בשלן פוטר - בטלות (להלן - התביעה השלישית). בקשה שהגישה המשיבה לסילוק תביעה זו על הסף - התקבלה (פסק דין מיום 8.12.08). ערעור שהגיש המערער לבית דין זה (ע"ע 71/09) - נמחק בהסכמתו (פסק דין מיום 23.11.09). בית הדין הוסיף בפסק דינו כי " המערער קיבל לידיו את פסקי הדין המשמעתיים שניתנו בעניינם של חלק מן המשיבים. בקשתו של המערער לקבל את כתבי האישום והפרוטוקולים בקשר לאותם פסקי דין, תתברר במסגרת פנייתו אל המדינה לפי חוק חופש המידע".

5.         סמוך לאחר מחיקת ערעורו הגיש המערער תביעה נוספת, רביעית במספר, לבית הדין בחיפה. במסגרת התביעה, אשר הוכתרה בכותרת " בקשה לביטול ומחיקת התלונות שלא הובאו לבירור", טען המערער כי תלונות רבות הוכנסו לתיקו האישי ללא בדיקה, בניגוד להוראות התקשי"ר, ולכן יש להורות על בדיקתן כמו גם על הוצאתן מתיקו. בית הדין האזורי, בפסק דינו מושא הערעור שבפנינו, נענה לבקשת המשיבה לסילוק התביעה על הסף, בנימוקים הבאים:

"אין חולק כי זוהי זכות בסיסית של כל אדם באשר הוא להוכחת חפותו ולבחינה מדוקדקת של כל אשמה או תלונה כנגדו, ואמנם בכך עוסקים בתי המשפט על ערכאותיהם השונות מדי יום ביומו.

דא עקא שבענייננו, מיצה התובע זכות זו עד תום, במסגרת שורה של הליכים בערכאות השונות אשר עסקו בדיוק בסוגיה זו.

במסגרת תביעתו שבנדון ואף בתגובתו לבקשת הנתבעת, לא העלה התובע כל נימוק חדש, שלא נסקר בהרחבה במסגרת פסק הדין בתיק עב' 1364/08, בו הובהר והוסבר מדוע אין בתביעתו, כדי להקים עילה למשפט חוזר. מתוך הסכמתו של המערער למחוק את הערעור שהגיש על פסק הדין בתיק עב' 1364/08, התקבל הרושם כי התובע הפנים והבין את פסק הדין, אך נראה כי לא כך הם פני הדברים.

יותר מכך, מתוך תגובתו שבנדון מתברר כי התובע אף לא טרח למצות את ההליכים לצורך קבלת מלוא המסמכים הנדרשים לו לשיטתו, ובמקום זאת, בחר לפנות פעם נוספת באותה תביעה לבית הדין, כאילו לא היה דבר".

בית הדין האזורי השית על המערער הוצאות בסך 3,500 ש"ח בצירוף מע"מ, אשר תשולמנה רק ככל שתוגש על ידו תביעה נוספת באותו עניין. על פסק דין זה הוגש, כאמור, הערעור שבפנינו.

טענות הצדדים

6.         המערער טוען כי תביעתו נסבה סביב התלונות שהוגשו נגדו ומצויות בתיקו האישי, ולא בעניין פיטוריו. המערער מדגיש כי עניין התלונות טרם נדון ככזה בתביעה קודמת כלשהי, וכי " איך יכול להיות שתנאי מספק כדי להרשיע אדם, זהו כתיבת התלונות נגדו". לדבריו, " במהלך עבודתו הושמו תלונות רבות בתיקו האישי ללא בדיקה וללא ידיעתו, ולאחר ידיעתו ביקש גם בכתב לעשות לו בירור הוגן כדי להוכיח שאין הצדקה לרוב מוחלט של התלונות ... והתובע סורב, ולא בתום לב". המערער הוסיף כי " לכל אורך הדרך הן הפרקליטות... והן כבוד השופטים... מציינים את התלונות כנגדו כעובדה נכונה ומוגמרת, למרות שהרוב המוחלט של התלונות לא הובא לבירור למרות בקשתו".

7.          המערער הפנה לדו"ח מבקר הפנים של משרד הבריאות, בו צוין - לטענתו - כי " בתיקו האישי של מר כהן לא נמצא תיעוד על כך כי התלונות הובאו לידיעתו במועד קבלתן על מנת לאפשר לו להתגונן ולקבל תגובתו". עוד הפנה לסעיפים 93.124 ו- 93.125 לתקשי"ר, הקובעים כי חל איסור לתייק תלונות או הערות בתיקו האישי של עובד, ללא ידיעתו וללא מתן אפשרות להתגונן. לטענתו, רוב התלונות שהוגשו נגדו לא נבדקו בזמן אמת, על אף בקשות חוזרות מצידו לבררן כדבעי.

8.         המשיבה טוענת כי התביעה שהוגשה על ידי המערער זהה לחלוטין לתביעה השלישית שהגיש (עב' 1364/08), אשר סולקה על הסף בפסק דין מנומק אשר אושר על ידי ערכאת הערעור. לגישתה, המערער הינו "תובע סדרתי" המגיש הליכים מרובים בעילות זהות, ללא כל תכלית ותוך הטרדה מיותרת של המערכת המשפטית ושלה עצמה.

דיון והכרעה